המשכן לאמנות עם הפנים לקהילה | תערוכה באולם הקמרון, עמק בית-שאן

נטי סטייגנס- ברומברג | ציורים מן העזבון

במסגרת פעילותנו להבאת קהלים חדשים וקירובם אותם לאוסף העשיר של האמנות היהודית הנמצא במשכן לאמנות, התחלנו בהשאלת תערוכות בנושאים יהודיים וישראליים לאולם הקימרון בעמק בית שאן. אולם הקימרון נבנה בתקופת מלחמת ההתשה, בשנים 1969-1970. עד אז היו תושבי האזור צופים באירועים תרבותיים באמפיתאטרון פתוח שבבית שאן.

תושבי האזור לא השלימו עם הויתור על חיי התרבות והגו רעיון לבניית אולם תת קרקעי, שיוכל לשמש גם כמקלט בשעת הצורך. את הקימרון תכנן האדריכל שלמה גלעד. מאז ועד היום משמש הקימרון כאולם מרכזי למופעי תרבות.
המבואה של הקימרון משמשת כגלריה ומציגה עבודות מתחומי אמנות שונים, של אמנים תושבי האזור.

כיום מוצגת תערוכתה של נטי סטייגנס- ברומברג, אמנית יהודיה מהולנד.

מתוך דף המידע של תערוכת נטי סטייגנס- ברומברג:

תערוכות יחיד בהולנד:

• קריטריון, אמסטרדם (1952)
• משרדי פולק ושוורץ, הילסוורם (1954)
• בית אנה פרנק, אמסטרדם (1961)
• מרכז התרבות של הקהילה היהודית הליברלית, אמסטרדם (1976, 1982)
• משרד ראשי AKZO, ארנהם (1981)

תערוכות קבוצתיות:

• "אפור העפרון", ווירט, הולנד
• "אמני איזור נהר הוור", סט. מרטינסבורן, בלגיה

תצוגת קבע:

• דיוקן של יאנוש קורצ'אק פרי מכחולה מוצג דרך קבע באולם התערוכות של מוזיאון לוחמי הגטאות בקיבוץ לוחמי הגטאות.

טכניקה:

הטכניקה של ציוריה כוללת "גלזורה" - שכבות דקות ושקופות של צבע המונחות זו על גבי זו. את תמיסות הצבע פיתחה בסיוע אנשי מקצוע ובהמשך פנתה לשימוש בשרף סינטטי אותו ערבבה עם צבעי שמן.

ביוגרפיה:

נטי סטייגנס- ברומברג נולדה בהולנד ב-1920. במלחמת העולם השניה התגייסה נטי לשורות הפרטיזנים היהודיים. בשנת 1950 נישאה לג'. ה. סטייגנס מאיג'סדן וחיתה עמו עד פטירתו ב-1989. היא לא התערתה בסצינת האמנות ועבדה כל השנים בבידוד ללא פרסום ויחסי ציבור לעבודתה.

באורח חייה הושפעה רבות מהפילוסוף ברוך שפינוזה ותלמידו קונסטנטין ברונר שעימתו את האחדות, האינסופיות, הנצחיות והמוחלטות של הבריאה עם מגבלות התפישה האנושית. סגנון עבודתה אינו מושפע מהלכי הרוח של התקופה והיא נמנעה במודע מלהשתייך לקבוצות ולזרמים חדשניים אלא שאפה ביצירתה להגיע לאיכות "אל-זמנית".

למרות מצב בריאותה שהתערער בעקבות תלאות המלחמה היא המשיכה לעבוד קשה ללא כניעה לקשיים, בצורה אופיינית לאישיותה. לאחר קום מדינת ישראל ביקרה נטי רבות בארץ, ציירה את נופיה – ירושלים, מדבר יהודה, הנגב ואילת. בגלל אהבתה הרבה לארץ, החליטה שכאן מקומם של הציורים שלה. זמן קצר לפני מותה ב-1990, ביקרה במשכן לאמנות בעין חרוד וביקשה להוריש למשכן את כל עבודותיה. בני משפחתה מילאו את צוואתה.

כ-100 דיוקנאות ועבודות אחרות שלה נמצאים כיום באוספים פרטיים. למשכן לאמנות הורישה יותר מ-200 ציורי שמן, 200 ציורי צבעי מים ו-300 רישומים.

בחזרה לראש הדף