נלי אגסי | ארמון הדמעות

נלי אגסי פועלת במרחב השביר שבין הפנים העצבי, הרגיש, לבין החוץ המרחבי, הציבורי. היא חושפת מרקם עדין של אותות פנימיים, רצוניים ובלתי רצוניים, בתדר פנימי שאין לו שפה של מלים. בזמן הזה, בחברה חבולה שעורה הקשיח, נלי אגסי מגששת אחר הדופק הפנימי, מכוונת לפעימה הדקה האינטימית של הפרטי.

למול קהל צפים רגיש, אדיש, ממוקד או מזדמן, היא עוסקת בשלה, חוצה בזה אחר זה את כסות העור, הבגד, המרחב הבנוי, הטקס החברתי. היא עושה זאת באמצעות עשייה חפה מפתוס, אידיאולוגיה או מליצה. במרחב הציבורי החשוף היא טווה כוריאוגרפיה של חולין מפעולות נמוכות, יומיומיות של קשירה, תפירה, ליפוף, חיתוך. זוהי תמיד פעולה של יחיד(ה), ממושמעת, יעילה, מתחקה אחר מקצב פנימי, חוזרת על עצמה, מתישה, סוגסטיבית, השפה חסכנית, ישירה, עירומה. מה ישיר יותר מהגוף ומכמיר מאמצעי ההגנה שלו, שחושפים את פגיעותו?

הגוף הוא אתר הפעולה של נלי אגסי והיא משלבת פרפורמנס בעבודת סיבים, כוריאוגרפיה בהצבה ובעבודת וידאו. תחומי הפעולה המגוונים אינם מעמעמים את מוקד עבודתה. היא בוחנת את נקודת החיכוך שבין הפרטי לחברתי, בין האינטימי לציבורי, בין הפנים הנזיל, הפגיע, למרחב הבלתי-ידוע של החוץ.
הנגיעה של נלי אגסי בכאב מדויקת וזהירה והיא נמנעת ממיתולוגיה עצמית או חברתית. השפה הרזה והחושנית מאפשרת התפתחות פנימית של דימוי שמציע נרטיב אישי.

לא פשוט לדייק בתחום רגיש מעין זה ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בעבודה שצוברת עוצמתה ממקורות פנימיים, סוגסטיביים. נלי אגסי איננה מעונינת בפעולה אקספרסיבית או "אותנטית" פראית. היא משכללת אופני פעולה שמאפשרים לה לשלב תהליכי עבודה פנימיים מבלי שיצאו מכלל שליטה, היא עושה זאת באמצעות חלוקת תהליך העבודה לשניים. שלב ראשון של תכנון מוקפד , מגדיר ממד רעיוני ומעצב מסגרת ברורה של זמן ומרחב. שלב הכנה זה, שכולל גם מרכיבים אנליטיים ורציונליים, מאפשר את מנו של האירוע, את הפעולה הסוגסטיבית במלוא עוצמתה, מבלי שתישמט תוך כדי כך העמדה העקרונית שתובעת פשטות ודיוק.

שנים ארוכות דחק הסיפור של האמנות הישראלית את העיסוק הפרטי בגוף והמיר אותו בזיקה מטפורית לגוף הלאום, לאדמה ולתפיסה חושנית של הנוף. בחברה תובענית שבה תועל הכאב הפרטי לממד קולקטיבי, לא נשמע כמעט קולו(ה) של האמן(ית) הדובר(ת) את הקיום הפרטי השביר.

הייתה זו אמנית, אביבה אורי, שיצרה ב- 1958 סדרת רישומים, "הלוליינית", בשפה רזה ואינטימית בעיפרון על נייר. היא הציגה את דמות האישה בקרקס, ו המבצעת לפני קהל צופים אמנות קיומית מדויקת על חוט השערה, האישה המרחפת בין שמים וארץ, על חוט משוך אל הקיר ורשת פרושה באוויר.

בעבודתה של נלי אגסי, שמלה בצבע עור צפה במרכז האולם וסרטים דקים, כמו חוטים של גוף, שלוחים למרחב הסובב של הקירות הלבנים, מחזיקים איזון עדין שבין ריחוף למלכוד. כשנלי אגסי, משתחלת אל כסות הסמלה, מונשמת הכסות ברוח חיים ורטט עובר בחוטים, כמו מניע את החלל כולו.

נלי אגסי הנה מן האמניות הצעירות המעניינות והבולטות ביותר באמנות העכשווית, המקומית והבינלאומית כאחד. לפני פחות משנה שבה משהות בת חמש שנים בלונדון, שם השלימה בהצטיינות את לימודי התואר השני באמנות ב- Chelsea College of Art and Design.

עם סיום לימודיה, בחר בה ירחון האמנות הבריטי Art Review כאחת מעשרים האמנים/יות הצעירים המבטיחים באנגליה לשנת 2002.

עבודתה של אגסי הנה מסועפת וכוללת עבודות רישום, רקמה, אובייקטים, וידאו ופעולות גוף שונות. כל תערוכותיה נבנות במתכונת של הצבה ספציפית המותאמת לאתר התצוגה אליו הוזמנה, ולעיתים קרובות היא משלבת בין פעולת המיצג המתרחשת באופן חד פעמי, למיצב הנותר בחלל התצוגה במשך התערוכה כולה.

תערוכתה הנוכחית במשכן לאמנות בעין חרוד תהיה מורכבת משני חלקים משלימים, אשר יוצגו בחללים שונים במוזאון.

שמלת קירבעבודה מורכבת זו תעמוד אגסי במרכז חלל התצוגה, שמלה פשוטה בצבע עור לגופה, כאשר מאות רצועות של בד דומה תלויות ומשתלשלות מארבעת הקירות המקיפים אותה, נשרכות על הרצפה ומגיעות עד למרגלותיה.

תהליך העבודה הארוך, הרפטטיבי והמדיטטיבי של אגסי יכלול תפירה של כל אחת ואחת מרצועות הבד המונחות על הרצפה למרגלותיה, אל השמלה שאותה תלבש, עד למצב שבו תהיה השמלה מחוברת לקירות חלל התצוגה באופן אינטגראלי באמצעותן.

תהליך העבודה יתבצע במהלך מספר ימים, ויושלם במיצג פתוח לקהל ביום הפתיחה. עם סיום הפעולה הארוכה, תצא אגסי מתוך השמלה/מבנה שאותם יצרה, ותעזוב את החלל.
שמלת הקיר תישאר תלויה בחלל הן כשריד לפעולה אשר בוצעה והן כעבודת פיסול רבת עוצמה בפני עצמה.

ארמון הדמעותעבודה זו הנה טריפטיך הכולל אובייקט קיר פיסולי ושתי עבודות וידאו.

בעבודת הוידאו Peel-in (4.19, loop), נראית אגסי כאשר היא מבצעת פעולה מחזורית פשוטה וכמו שוטפת את פניה עם גרגרי מלח גס, חזור ושטוף, חזור ושפשף, תוך כדי גירוי גובר והולך של העור.

בעבודת הוידאו השנייה, ללא כותרת (7.34, loop), אשר תוצב מול זו הראשונה, נראית אגסי כאשר היא מישירה מבט למצלמה, מאמצת את שרירי פניה לכדי חיוך, מחייכת ומחייכת, ממשיכה ומחייכת, עד למצב שבו שרירי הפנים אינם יכולים לשאת את מתח הכאב, שכן פעולה פשוטה זו, ככל פעולה שרירית אחרת, הופכת קשה יותר ויותר ככל שהזמן מתארך.