2003: תערוכות שהיו במשכן לאמנות

בתערוכה מוצג, בין היתר, מבחר מפסלי העץ גדולי הממדים(מנופים), שיצרה בתחילת דרכה ועבודות "הקופסא" (1989 –1991). פרק מיוחד בתערוכה יוקדש לעבודות הפיסול בסיבים ובחומר מצוי. כמו כן, נבנתה לתערוכה הצבה בהדפסה דיגיטלית [פרטים נוספים]

ג'וזיאן ונונו ודב אור-נר משתפים פעולה בפרויקט "סיפורי ג'סלין פקס".
פרק א' בפרויקט זה הוצג בשנת 2000 , במשכן לאמנות, עין חרוד. פרק ב' מוצג בנובמבר 2003 באותו אולם עצמו [פרטים נוספים]

התערוכה עוסקת בחברת צריכה, בכוחנות של עולם הפרסום, באתיקה ובאסתטיקה שמונחלים למסות, מול חווית היחיד. הצופה מוזמן לחגיגה מרהיבה של צבעים, משטחי צבע נקיים, מעברים הרמוניים וקלים לקליטה. הדימויים לקוחים מתוך עולם הפרסום והצרכנות: הממד הגראפי והעיבוד המכני שמאפשר המחשב נותן להם נגישות חזותית מיידית ומעניק ממד של פיתוי [פרטים נוספים]

הדפסי עץ אלה נעשו בטכניקה ייחודית שכמעט ואינה מוכרת במערב. לא ניתן לרוב להבחין בינם לבין ציורים סיניים מסורתיים מאחר ונעשה בהם שימוש בפיגמנטים מינראליים וצמחיים זהים על בסיס מים, והם בוצעו על גבי מצעי נייר ומשי מאותם הסוגים שנמצא בציור [פרטים נוספים]

קופסת המסע, "דֵי נשיים", מונח הלקוח מהשיר "לכל העצים" שכתבה יונה וולך, מכילה עבודות של שלוש אמניות: ורדה גצוב, טובה לוטן ולסלי רובין-קונדה. שלושתן עצבו את דרכן האמנותית בשנות ההתמודדות של הביקורת הפמיניסטית [פרטים נוספים]

רפלקס עיוורון אינו קיים במציאות – זוהי המצאה לשונית, פיקציה, הבאה לבטא מצב שבו החושים הטבעיים שלנו, הפועלים באופן לא רצוני, עושים פעולתם בצורה מבלבלת. חל שיבוש במנגנון והמערכת פועלת כנגד עצמה. אין ביכולתנו לתפוס או לזהות את השיבוש, כי הוא נעשה בצורה מתוחכמת על ידי אותם מנגנונים עצמם המשמשים אותנו מאז ומתמיד [פרטים נוספים]

כבר ב- 1976 ציירה גטר שירטוט של מבנה על קיר – המבנה היה חצר תל חי (בחתך אופקי ואנכי) והוא צוייר על קיר ביתן בילי רוז, מוזיאון ישראל, ירושלים. בשנים הבאות שכללה גטר את שפתה המרתקת המצרפת הקשרים מתחומי הקולנוע, הספרות, הארכיטקטורה והתקשורת, לכלל דיון חריף, עמוק ורלוונטי. היא יצרה עבודות מיוחדות למקום - על קירות מבנים, בישראל ובחו"ל [פרטים נוספים]

ארבעים שנה לאחר שנמלט מכפר הולדתו קראסנה שבגליציה החל משה שינדלר לצייר תמונות מנופי ילדותו, לאחות שברי מראות של רקמת חיים שנכחדה ועקבותיה נמחו: בעלי מלאכה, תלמידי חכמים, תגרנים ונגנים, קהילה מרובדת שבה לכל איש יש שם, לכל אדם תפקיד ומקום. קראסנה ותושביה היהודים, מרחב פרטי וקולקטיבי של מנהגים שהשתרשו, מסורות מקומיות שנטוו במשך מאות שנים ונגדעו באחת, שבים לחיים תחת מכחולו של שינדלר, תוססים בחיוניות, בהומור ובחן [פרטים נוספים]

"...קראתי לתערוכה 'עין חרוד'. זה נראה לי מתאים מהבחינה האמנותית, כי רישומי הנופים האלה, מין קו אופק ועיגול מעליו, הם נורא אבסטרקטיים, ודווקא השם הזה נותן להם קונקרטיות ומקום. עין חרוד זה עין החרדה, עין הסערה. נראה לי שהסדרה נעשתה מהבדידות הכי גדולה או מתוך המסע הבדידותי הכי גדול שעשיתי." [פרטים נוספים]

אשר פלדמן צייר בישראל 52 שנים, נופים ואנשים, לא חבר לקבוצות ולא עמל לעשות לעצמו שם. בזכותה של בתו, לאה בן-ישי, נשמרו עבודותיו והן רעננות ומדברות אל הלב כמו נעשו לפני ימים אחדים [פרטים נוספים]

עשרות בודדות של ציורים נותרו בעיזבונה של מוסיה טולמן, דיוקנאות עצמיים, דיוקנאות אמנים, סופרים, משוררים, טבע דומם ונופים, ובהם דיוקן עצמי של האמנית כציירת. גאה ובוטחת יושבת מוסיה טולמן למול כן הציור שנים אחדות לפני פרוץ המלחמה - אישה אמנית, מאמינה כי הכל פתוח והאפשרות נתונה. המלחמה, מטבע הדברים, שינתה את תמונת חייה [פרטים נוספים]

בתקופה שהצילום מגלם ומחפצן את הזיכרון, נמשכה המצלמה של ורדי לצלם צילומים ולתעד את השימוש בהם כמסמני זהות, וכמאשרים של שושלות משפחתיות וטכסים תרבותיים. לפיכך, סדרת הצילומים הנוכחית שלה ניתנת לתיאור גם כעיסוק ב"צילום-על-צילום" או "צילום-בתוך-צילום" והיא בוודאי מעידה, בין השאר, על תפקידו התרבותי של הפורמאט המצולם [פרטים נוספים]

רם ומרב בודקים את המפגש האינטנסיבי ביניהם הנוגע בנקודות החיכוך של מיניות, זהות ושוני בין הזכרי והנקבי, הארוטי והכואב ופורסים עולם דימויים אישי של פתחים, חורים, חתכים, טבורים, קרחות, שדיים, שערות, פצעים, ופרטי לבוש [פרטים נוספים]

בעבודתם החדשה מציגים האמנים סביבה משותפת המכילה שתי עבודות וידאו, הפועלות במקביל בסינכרוניזציה מושלמת. העבודות יוצרות שילוב של אגדה מקומית וביקורת חברתית בשפה משותפת ובו זמנית ייחודית לכל אחד מהאמנים. שתי העבודות יחד וכל אחת בנפרד חוקרות את מימד הראייה וההבדלים הפיזיים-מנטליים שבין ראייה, טשטוש ועיוורון, תוך התייחסות לקונטקסט פוליטי עכשווי [פרטים נוספים]