2004: תערוכות שהיו במשכן לאמנות

גומפל החל ליצור יצירות בתחום המוזאיקה החל מ-1955 ויצר ברציפות, עד 1974, יצירות רחבות ממדים שתוכננו כרצפה או כקיר, במבנים שונים בישראל ובחו"ל. הוא היה לאמן המוזאיקה המשמעותי בישראל, פיתח שיטת עבודה משלו, הטמיע תנועה וביטוי באמצעות חיתוך משתנה של האבן, העמיק במבנה הקומפוזיציה המונומנטלית, בתפיסה הדו-ממדית של הקיר וביסודות הצורה [פרטים נוספים]

הציורים של קאופמן כמו 'לקוחים' מהשירים וככאלו יש גם 'לקרוא' אותם. ממש כשם ששיריו מבקשים להצטייר - לשרטט מבט נוף חולף, תחושה רגעית, הלך רוח:
שיר לא צריך יותר ממשהו כזה:/ פס של ים כהה/ חול עם זכרון צרוב /צבע שיודע תת /לרגע מבקש /אני רציתי להוסיף לו /שרבוטים /סתם מקרים של חסד/ מזדמן. ('תולעת בת מאה שנה, 2002) [פרטים נוספים]

התערוכה המשקפת מסע "במנהרת הזמן" בארץ ישראל מראשית המאה ה-20 ועד ימינו. מוצג בה מסעו של עם השב אל אדמתו, החל מחלוצים הגואלים את נפשם דרך גאולת הקרקע, יערנים נוטעים עצים על גבעה חשופה ופועלים הטובלים במי ביצה ממאירים כדי לנקזה, דרך עולים חדשים המסקלים סלעים בהרי פרוזדור ירושלים , טרקטורים ומנופי ענק מרחיבים ערוצי נחלים, ומאגרי מים נבנים [פרטים נוספים]

עבודתו של אבישי אייל, שהחל להופיע על במת האמנות הישראלית בראשית שנות השבעים, מתייחסת למפגש בין הקולקטיבי והביוגרפי. מבחינה זו יצירתו היא מין קטלוג של נופים, מילים ותמונות מן האלבום המשפחתי ומן התרבות הישראלית, המאגדת בתוכה "מילון מושגים" טעון בחומרים ספרותיים, צילומיים, גרפיים ופוליטיים במודע [פרטים נוספים]

עמי ואלך, יליד קיבוץ משמר העמק וחבר הקיבוץ, עוסק בצילום החל מסוף שנות ה-80. מראשית דרכו בצילום התמקד ואלך בצילומים של סביבות בחצר משמר העמק, פינות ריקות מאדם, בנאליות לכאורה, הנטענות בתצלומיו באווירה מיוחדת, קונקרטית אבל גם הזויה [פרטים נוספים]

העבודות של מאירה שמש נגעו, עצבית ומושגית, בתודעה פרטית וקולקטיבית, שנעלמה מהעין אבל היתה קרובה ומוחשת, כמו במגע יד. הקו שפיתחה היה עקבי אך פתוח, מורכב ודינמי, קורע צוהר נוסף, ועוד אחד ועוד אחד, בזה אחר זה, לאופקים חדשים-ישנים של חומר, דרכי עבודה ותפיסה מרחבית. העבודה האינטימית שלה צמחה ממציאות מקומית של יחיד, תרבות וחברה, ודיברה מתוכה [פרטים נוספים]

מרץ 2004

ציורי קיר ועליהם ציורי שמן ועיגולי טפט צבעוני חוברים ביחד ליצירת סביבה ציורית: הרכבות והכלאות, זרים ומטרות, אישה עירומה אוחזת חרב ומולה אביר רנסנסי עטוי שריון. אלה מקצת מהגיבורים שמאכלסים את החלל הציורי [פרטים נוספים]

בתערוכה עושה האמן שימוש בחתימות של חכמי טבריה שנותרו למשמרת בגנזך העיר. רבנים אלה, שחיו בטבריה, המשיכו את המרכז הרוחני של העיר שנודעה כאחת מארבע ערי הקודש בארץ ישראל. בחתימותיהם ניכרת השפעת הריתמוס והסלסול של הכתב הערבי שהפך למאפיין של החתימה האישית. בעבודותיו מתייחס מזר לחתימות המשקפות השפעות של מזרח ומערב [פרטים נוספים]

האמנית הצרפתייה אן-מארי פילר עושה במצלמתה כצייר הקובע את כנו מול נושאו, אלא שמול הנוף היא פועלת כצלם-חוקר: תחילה, בראשית שנות התשעים, בחבל הולדתה אוברניי (Auvergne ) שבמרכז צרפת, "תמונות" של אתרי-נוף בעלי חזות אלמונית, שצולמו מדי שנה בשנה בשיטתיות ובעקביות, כדי לחשוף מבעד לתמורות שחלו בהם, את נצחיותו שלמקום שתוויו עוצבו לעד ע"י וולקנים [פרטים נוספים]

רעיון המוזיאון לא נולד, כאמור, יש מאין; היתה זו תולדה של תשוקות ואהבות, של מצוקות ומאבקי נפש, שחווה אגסי. "מה שבאמת מטריד אותי", אומר אגסי, הוא "כיצד לאגד בשלם אחדותי את כל ההיבטים של העבודה. כיצד לעשות מכל הרכיבים, הפרגמנטים, קרעי השאריות הזנוחים, השברים והטלאים, דבר אחד" [פרטים נוספים]