יהודית מצקל | עץ הדעת, צילום 2004

מצקל מציגה סדרת תצלומים של עצי הארץ המקראיים במקורם (כגון: רימון, זית, שקמה, תאנה וכו') , שנחנטו כעצי בונסאי.

"בתצלומיה של יהודית מצקל מועצם הפער בין הדימוי 'הישראלי' האורגני של צמחי הארץ לבין הסטריליות של הבונסאי באמצעות התצלום המוקפד. התצלום מדגיש את הנתק מהסביבה הטבעית באמצעות בחירתו של אתר הצילום – המרחב הניטרלי של סטודיו, לא אתר הגידול של בונסאי, לא חממה וגם לא באוויר הפתוח. יהודית מצקל בוחרת בסוג צילום מסוים שיש לו הקשר ושפה משלו, בסגנון של תצלומי דיוקן בסטודיו מקצועי לצילום, שבהם האדם ניצב בגבו לרקע שחור והתאורה ממוקמת לפניו.

בשל ההקשר האוניברסלי שלו, הבונסאי איננו מסרב לצמחי ארץ-ישראל, כל עוד נשמר האפקט האמנותי הצורני במבנהו: מיקום במיכל הנכון, פרופורציות וסגנון. צמחי ארץ-ישראל מסרבים לבונסאי, ליישות הממוזערת המתקיימת באורח עצמאי ללא תלות בקרקע, החותרת תחת עצם קיומם כדימוי תרבותי והמשבשת את מערכת הזיקות ההדדית שהיא לב מהותם: הזיקה המכוננת שלהם לארץ, קשר ההדדיות הפונקציונלי שלהם עם האדם (צל, פרי, סכך, סיבים, קורות), ההתייחסות לאל כבורא המעניק משמעות ותפקיד היסטורי".

מתוך הטקסט של גליה בר אור "בונסאי, ארז, שיטה והדס ועץ-שמן"

התערוכה מלווה בקטלוג.
התערוכה הוצגה לראשונה במוזיאון הרצליה