גלגולי חיבורו של גרשום שלום, "מגן–דוד: תולדותיו של סמל"

מבוא מאת אברהם שפירא

מסתו המחקרית של גרשום שלום, "מגן–דוד: תולדותיו של סמל", ראתה אור ב"לוח הארץ" תש"ט (1948 - 1949). זו אחת מפניני יצירתו ההגותית. לפנינו עיון תמציתי במקומם של סמלים בתרבויות שונות כבעולמו של אנוש בכלל, וזאת כרקע לדיון במקומו של הסמל מגן–דוד בתרבויות קדומות ובתולדות התגבשותו כסמל בתרבות היהודית. לא בכדִי זכתה מסה זו להדים ולבני הדים, גם מעבר למעגל של אנשי ירושלים דאז.

חיבורים, ואף רבי ערך שבהם, שאינם נכללים במרוצת השנים במפעלי כינוס או במבחרי כתבים, הולכים ונשכחים. זה היה, כנראה, גם גורלה של יצירה זו במחשבה הציבורית ובשיח התרבות בישראל. "מגן–דוד: תולדותיו של סמל", שלא נכתב במתכונת אקדמית מובהקת, נשכח אף מביבליוגרפיות של חוגי לימוד במדעי היהדות ובמדעי הרוח באוניברסיטאות שלנו. לעומת זאת היתה לו עדנה במרחב התרבות הגרמני משנכלל, בעיבוד חדש ומורחב על-ידי המחבר, בראשון שבכרכי כתביו המקובצים בגרמנית (Judaica I, Suhrkamp, Frankfurt 1963). עיבוד חדש של המקור העברי ראה אור באנגלית (1949) ובצרפתית (1950). הערך "מגן–דוד" הוא אחד מהערכים הרבים שתרם שלום ל"אנציקלופדיה יודאיקה" ( Encyclopedia Judaica, Jerusalem & New York 1972, Vol XI).

בקיץ תשמ"א הרביתי לעלות לביתם של גרשם ופניה שלום בירושלים. הייתי נתון אז בעריכת ספרו "מברלין לירושלים" בצמידות זמן להיכתבו מחדש עבור הקורא העברי (בהיקף כפול מזה של המקור הגרמני). בד בבד עם ישיבות עבודה בענייני עריכת ספרו זה לפרסום בהוצאת עם עובד, שוחחתי איתו, על דעת אנשי ההוצאה, בדבר פרסום כרכים נוספים של כתביו - מעשי כינוס ועריכה וכן תרגומים. העליתי אז בפניו גם הצעה חריגה, שלא ידעתי אם תתקבל על דעתו; ניסיתי לעורר אותו להכין מהדורה עברית עדכנית לחיבורו "מגן–דוד: תולדותיו של סמל", שתלוּוה בלוחות ובתמונות שימחישו את מקומו של סמל זה בתרבות היהודית בעבר ובהווה. שלום נענה ליוזמה זו וביטא נכונות להקדיש לכך זמן ורצון. אך הוא ביקש שנדחה את העבודה עד לאחר שובו משנת שבתון בברלין (שאליה אמורים היו הוא ופניה אשתו לצאת בשלהי אותו קיץ). כחצי שנה לאחר מכן, בכ"ח בשבט תשמ"ב (21.2.1982), נסתלק מאתנו גרשם שלום.

לאחר מותו נתבקשתי על–ידי עמיתיו הבכירים באוניברסיטה העברית ובאקדמיה הישראלית הלאומית למדעים להיות עורך כתבי עזבונו, באמצעות הוצאת עם עובד. עמלתי בכך בשיתוף הדוק עם פניה שלום. בהקשרו של מפעל כתבי גרשם שלום היא ביקשה שאקח על עצמי גם את מימוש הרעיון הנ"ל בקשר ל"מגן–דוד". היא העמידה לרשותי לצורך זה את תיקי העיזבון, שכללו חומר עשיר ומגוון, רובו בכתב–יד גרמני, על מגן–דוד ומקומו בתרבותנו כבתרבויות אחרות.

אתגר קשה ומביך הוא לכתף פרויקט הנושא את שמו של גרשם שלום בהעדרו, לאחר הסתלקותו. לא מצאנו מתאימה לעבודה אקדמית אינטר–דיסציפלינרית זו מפרופ' גלית חזן–רוקם, והבחירה הסתברה כקולעת עד מאוד. פניה שלום היתה מעורבת מאוד בתהליכי ההכנה של פרויקט זה בכללו. כמה ישיבות עבודה של כל המעורבים בו התקיימו בביתה. פרופ' חזן–רוקם בנתה וערכה נוסח של החיבור "מגן–דוד: תולדותיו של סמל", המבוסס על המקור העברי בשילוב תוספות (לעתים רק מלים ספורות או משפטים בודדים) מהנוסח הגרמני המורחב הנ"ל, וכן מהערות וממקורות שנותרו בעזבונו של שלום. שלמה צוקר, מהמחלקה לכתבי–יד וארכיונים בספריה הלאומית בירושלים, איתר ושחזר מערכת מסועפת של מראי–מקום לטקסט זה. ספק אם יש חוקר וביבליוגרף אחר שהיה מסוגל לקבל על עצמו משימה כה מורכבת. ידענו על סגולות רוחו ועל כישוריו המחקריים של צוקר, כשם שידענו שלשלום היה יחס מיוחד של הוקרה אליו. צוקר גם היה היחיד שבידיו היה שלום מוכן להפקיד את מעשה התרגום של ספרו הכבר–קלאסי, Major Trends in Jewish Mysticism , מהמקור האנגלי ומהנוסח הגרמני (המתוקן) לעברית. צר שלא נסתייע הדבר.

מאז אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת נעשו מאמצים רבים להגשים את ההדרת "מגן–דוד: תולדותיו של סמל" במסגרת מפעל כתבי גרשם שלום בהוצאת עם עובד. בסופו של דבר, מאז ועד העת האחרונה נותר הטקסט המורחב והערוך בידי גלית חזן–רוקם, יחד עם מערכת מראי–המקום ששחזר שלמה צוקר, ללא גואל.

איש אציל נפש ונדיב רוח, עמי בראון, נענה לפנייתנו. מעורבותו הפעילה היא המאפשרת לְזכַּוֹת את תרבותנו בחיבור המוגש בזה על נספחיו.

קמו דורות חדשים אשר לא ידעו את שלום ואת מפעלותיו לענפיהם. רוב הספרים שראו אור במסגרת מפעל כתבי גרשם שלום בהוצאת עם עובד אזלו מכבר. גם הקובץ "דברים בגו" והספר האוטוביוגרפי "מברלין לירושלים", שראו אור עוד לפני שהוחל במפעל הנ"ל, אינם בהישג. וד"ל. כדי לגשר בין דיוקנו ומפעלו של שלום לבין דורות עולים (שאין באפשרותם עוד למצוא את רוב ספריו על המדפים), צירפנו לקובץ המוגש בזה חיבור מבוא העשוי לעורר לפגישה מחודשת עם מורשתו הענפה.

זכינו שעיצובו הגרפי של קובץ זה ייעשה בידי מיכאל גורדון; מתכונתו של עיצוב זה מתלכדת לאחדות עם תוכנו של הקובץ. זוהי מחווה בין-דורית ליצירתו של אמן הספר העברי ד"ר משה שפיצר, אבי "ספרי תרשיש" ובן דורו של גרשם שלום. על העטיפה האחורית של הספר הראשון ל"ספרי תרשיש" - "בשר ודם", שישה סיפורים מאת יצחק שנברג (תש"א) - הוצג מעין "אני מאמין" ובו הוצהר, בין השאר: "מתוך אוצרה של ספרות ישראל יינתנו בחידוש צורה כמה וכמה ספרים שלא נס ליחם ברבות הימים והם יפים גם לדורנו. [...] ספרי תרשיש יופיעו מתוך הקפדה יתירה על מלאכת הספר וצורתו החיצונית". באימוץ וחידוש הדגם העיצובי-טיפוגרפי שפיתח ד"ר שפיצר בשנות הארבעים של המאה שעברה, כמו גם השימוש באות "שוקן" שעיצבה פרנצ'סקה ברוך באותה עת, העניק מיכאל גורדון לקובץ שלפנינו את דמותו.

כאן המקום להודות לשבא סלהוב, שיזמה והפגישה וכן העשירה קובץ זה בתרומתה הייחודית; לרפי וייזר ולרבקה פלסר, לשעבר מנהלי המחלקה לכתבי-יד וארכיונים בספריה הלאומית, על הליווי האמפתי לאורך כל הדרכים; לפרופ' יורם צפריר, שהיה מנהל הספריה הלאומית; לגליה בר אור, מנהלת ואוצרת משכן לאמנות, עין–חרוד, המו"ל של קובץ זה, שותפה מלאה ומלווה בעשייתו; לדפנה רז שהתקינה וליוותה בתבונתה; לדני פאר, אוהב ספר ורחב דעת, על סיועו הביבליוגרפי; לאמן משה ניניו על יצירתו "הבדלה", ולמוזאון תל–אביב לאמנות על הרשות לפרסם עבודה זו.

בחזרה לראש הדף