עבודותיה של נגה לינצ'בסקי עוסקות בממדים שונים של זמן - הרגע, הנצח, זמן חולף, קצוב או עומד מלכת; של גוף ושל מקום. עניינה של לינצ'בסקי ב'זמן', בניסיון 'ללכוד' אותו בחומריותו, קיבל תפנית במהלך שנת 2007, אז החלה לעקוב אחר תנועתה של קרן שמש, שהופיעה מדי יום מבעד לחלון הסטודיו שלה. כתם האור יצר תנועת מחוג על הקיר לאורך היום והתפוגג לעת ערב. בעקבות מופע יומיומי זה היא מרחה את פינת הקיר הצמודה לחלון בקליסימו וחרטה עליו, בזמן התייבשותו, את המשפט 'time passes'. פעולה זו, שכל שנותר ממנה הוא תיעוד, מלווה אותה מאז ומתגלה בעבודותיה בחריטה, ברישום על בד ובצילום.

בעבודות המוצגות בתערוכה זו שוזרת לינצ'בסקי מרחבים נפשיים, גופניים וגיאוגרפיים לאחדות – שפה שהאמנות מאפשרת. סדרת הרישומים 'Time Passes' נעה בין שפה גרפית למילולית [text drawing] וניכרת בה זיקה לאמנות המושגית שמתוכה צמחה. יותר מאשר חתירה לדימוי חזותי או נרטיבי, לינצ'בסקי חותרת ל'רישומי פעולה' מדיטטיביים, המעידים על תדרים פנימיים כפעימות הלב, שאיפה ונשיפה. גישה זו הכתיבה במידה רבה גם את השוני בין העבודות: צירוף המילים 'time passes' רשום בהן מקצה לקצה, בהצלבה, בטורים, ברציפות, בפיזור ובצפיפות, מימין לשמאל, מלמעלה למטה, בגדלים ובעָצמה משתנים.

סדרת 'Google Earth' החלה מתגבשת ב־2012 ומורכבת מתיאורים של כדורי ארץ. הללו מופיעים כבהירים וכהים ומבליטים התמודדות שבין רישום לציור, דו־ממד לתלת־ממד, קרוב לרחוק. ביומן העבודה שלה כתבה עליהם לינצ'בסקי:

עבודות אלה קושרות גם בין מבע סיסמוגרפי או גיאוגרפי של 'מקום' לבין עיסוקה העקבי של לינצ'בסקי במכניזם של הגוף, במקרה זה של 'ראייה'. כדור ארץ השתול בנוף קוסמי מאזכר גם אישוני עין, בדומה לאלו שהופיעו בעבודותיה המוקדמות, למשל בתערוכה 'עפעוף' [משכן לאמנות עין חרוד, 2005]. מוטיב העין ייצג אז את האיבר המגשר בין פנים לחוץ, בין שינה לערות, בין מודע לתת מודע. באחת מעבודות הוידאו נראית האמנית מתרגלת עפעוף, כפעולה של פקיחה וסגירה של עיניים,כשאישוניה תרים לצדדים כמשרטטים אחר גבול שדה הראייה.

ציורי כדור הארץ המשייטים בחלל מניעים אותנו להתחקות אחר גבולות, יבשות וחבלי ארץ. ביטויים טופוגרפיים אלו הובילו את לינצ'בסקי לבחינה של ייצוגים דומים בתולדות האמנות ובהם סדרת ההדפסים '36 מבטים על הר הפוג'י' של הוקוסאיי. בהשראתם היא החלה לרשום וריאציות של 'הר הקילמנג'רו', כנקודת ציון גיאולוגית על הגלובוס. הר הפוג'י באסיה ופסגת הקילמנג'רו באפריקה, מסמנים עבורה את השבר הסורי־אפריקאי כמרחב התייחסות המקבל את ביטויו בציורים 'בין הקטבים': בבדים קודרים אלה מבצבצים קווי המתאר של ההר מבעד לאפלה. ההר נראה בהם רחוק וקרוב, בר השגה ובלתי מושג.

***

התערוכה 'לרשום את הזמן' המוצגת במשכן לאמנות, עין חרוד, מוסיפה לעבודותיה של לינצ'בסקי נדבך נוסף, המקבל את השראתו מאיכויותיו האדריכליות: מופעי האור הטבעי שבו, קנה המידה של חללי התצוגה, היחסים בין פנים וחוץ.

ביקוריה התכופים של לינצ'בסקי במשכן בעין חרוד במהלך השנה האחרונה הוקדשו ללימוד השתנות האור והיטלי הצל בשעות היום ובעונות השנה המתחלפות. הללו כונסו לתערוכה בעלת אופי מייצבי, שמיקומה במרכז השדרה המרכזית של המוזיאון, באולם העמודים. אולם זה, שילוב של ציר הליכה ליניארי, חלל תצוגה אוסמוזי [חצי פתוח] ועמודים הסמוכים לקירות, מהווה חידה אדריכלית. צירוף המאפשר לראות את העבודות רק בהדרגה ותוך כדי הליכה. הארגון הסימטרי של שדרת העמודים מכתיב מקצב קבוע, בעוד שרצף החלונות לאורך הקירות קושר בין פנים לחוץ: על הקיר הדרומי הפתוח לשמיים ועל הקיר הצפוני, הפונה אל החצר, מטפס העוטף את המבנה ועלוותו מעידה על העונות החולפות.

העבודות המוצגות בו מהסדרות 'Time Passes' ו־'Google Earth' ממוקמות בין העמודים ויוצרות מעין יקומים מקבילים: ציר ליניארי ומעגלי, גבוה ונמוך, אופקי ואנכי. נדבך נוסף הם היטלי צל העמודים על

הקירות, המשתנים במהלך היום. הללו מקנים תחושה של חלל מסונכרן עם שעת היום ועם עונת השנה.
תרומה מכרעת לתחושת הזמן הפועמת בתערוכה מקורה ב'דרכים', עבודת וידאו המוקרנת על הקיר הגדול במעלה אולם העמודים ו"מניעה" את חלל התצוגה. נראית בה הליכה אורבנית המתועדת על־ידי עדשת מצלמה מכוונת כלפי מטה, עוקבת אחר מעברים בין מדרכות, כבישים, מעברי חציה וגרמי מדרגות. היטלי הצל של הצועדת [במקרה זה האמנית], משתנים גם הם ביחס לזווית השמש ורומזים על שעת היום. "דרכים" של לינצ'בסקי היא הליכה מדומיינת שבסופה הצופה מוצא את עצמו בגרם המדרגות הממשי של המוזיאון.
עבודת הווידאו 'רוח בגן' מוצבת בקפיטריית המוזיאון, חלל ביניים, המחבר בין אולמות התצוגה לחצר החיצונית. מה שיכול להידמות לרגע כקישוט מתגלה כעבודה המחייבת התבוננות מושהית. מורגש בה משב הרוח באוושת העלים של מטפס השעוונית המשתרג על קירה הדרומי של החצר. מטפס זה היה עם השנים לחלק אורגני מחצר המוזיאון - הממוקמת במרכזו – ומזוהה עמה.

ובאשר לחריטת הכיתוב 'time passes' על קיר הסטודיו: מה שהתחיל כהתנסות מקומית היה למהלך מתמשך בזמן ומקבל במסגרת התערוכה חותם של קבע. לינצ'בסקי בחרה לחרוט כיתוב זה בפעולה ידנית וזריזה על קיר חצר הפסלים, לצד השרבוטים הקבועים שהותירו בו מקימי המשכן. הזמן החולף הפך לקבע.

יניב שפירא